פסק-דין בתיק ס"ע 17294-07-10

1.         התובע משרת מזה כשני עשורים במשטרת ישראל.

בין השנים 1999 ו- 2001 למד התובע לצורך קבלת תואר ראשון במנהל עסקים בנציגות אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן: " אוניברסיטת לטביה" או " האוניברסיטה").

מושא התביעה שבפנינו הינה החלטת הגף להערכת תארים במשרד החינוך, שלא ליתן לתובע אישור שקילות לתואר האקדמי אותו רכש באוניברסיטת לטביה, אשר מכוחו יחשב כמי שרכש תואר ראשון  במוסד להשכלה גבוהה בישראל (להלן: "הסירוב להכיר בתואר").

2.         הצדדים הסכימו ביחס למרביתן של העובדות הדרושות לענייננו, והגיעו לידי   הסכמה דיונית לפיה הסמיכו את בית הדין להכריע בתביעה לאור העולה          מהחומר שהגישו לבית הדין, וטענותיהם בכתב בכל הנוגע לתוקפה של      ההחלטה בדבר הסירוב להכיר בתואר.

3.         נפרט להלן את הרקע והתשתית העובדתית הצריכים לענייננו, אשר כאמור       עיקרם אינו שנוי במחלוקת -

א.         הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך, (להלן גם: " הנתבעת" או " הגף") הוא הגוף המוסמך להערכת תארים אקדמיים המוענקים על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ועל ידי שלוחותיהם בארץ.

רק לאחר שהגף מעניק לעובד פלוני אישור שקילות - שמשמעותו היא    כי התואר שבו הוא מחזיק שקול לתואר ישראלי מוכר (לצורך דירוג    ושכר בלבד) - משתכללת זכותו של העובד ליהנות מתנאי השכר ומההטבות בגין התואר האקדמי שבידו.

סמכות הגף נקבעה בין היתר בתקשי"ר (הסיפא לפסקאות 24.292,         24.293, 24.294), ועל אף שהוראות התקשי"ר חלות בעיקר בשירות המדינה, בפועל מעניק הגף את שירותיו כמעריך תארים לעובדי המגזר             הציבורי כולו, ובכללם אנשי משטרת ישראל, וכן לתאגידים שונים         במגזר הפרטי.

ב.         התובע למד בשלוחת אוניברסיטת לטביה בין השנים 1999-2001             לקראת תואר ראשון במנהל עסקים, ביום 11.06.01 השלים את לימודיו וביום 26.08.01 פנה לנתבעת לשם קבלת אישור שקילות.

ג.         בשנת 2001 הוקפא הטיפול בבקשות לאישור שקילות של בוגרי   אוניברסיטת לטביה.

            זאת, בעקבות חקירה נרחבת של המשטרה באשר לפעילותה של נציגות האוניברסיטה בישראל (ראו, בהקשר זה, הרחבה בסעיפים 4 ואילך           בהמשך פסק דין זה).

            ממצאי החקירה הביאו להעמדה לדין והרשעה של חלק מראשי האוניברסיטה בישראל וכן עובדי ציבור רבים שהואשמו בכך שקיבלו את התואר שלהם מהאוניברסיטה במרמה.

            לאחר שניתנה החלטה גורפת של המדינה שלא להכיר בתארים שקיבלו             בוגרי האוניברסיטה בישראל, הוגשו עתירות לבג"צ, ובית המשפט       העליון הורה למדינה לבחון באופן פרטני את מעמד התואר שהוענק     לכל בוגר של האוניברסיטה (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ'             פרקליטות המדינה, מיום 18.03.04).

המדינה קבעה נהלים לבדיקה הפרטנית בה חויבה, ובגדרם איסוף         חומר הנוגע לתואר שקיבל עובד הציבור, ועריכת ראיון אישי עמו בו   תיבחן בקיאותו בנושאים הרלבנטיים.

ד.         ביום 20.01.05 נערך לתובע ראיון אישי לאחר שנאסף חומר לגביו והוא              נדרש גם להשיב על שאלון הנוגע ללימודיו (להלן: " הראיון הראשון").

            ביום 24.02.05 נשלחה לתובע החלטת הגף להערכת תארים לפיה             בקשתו נדחית ממספר טעמים:

1.         קיים חשד שעבודת הגמר אשר הוגשה בשמו ומהווה את אחד התנאים לזכאות לתואר (להלן: " עבודת הגמר") - לא הוכנה על ידיו.

לתובע הודע כי מעיון בעבודה ומתשובותיו של התובע בראיון עלה כי לא ביצע את המחקר הניצב ביסוד עבודת הגמר שכן לא הראה ולו התמצאות בסיסית במחקר נשוא העבודה.

2.         בראיון נשאל על קורסים שונים אותם טען שלמד, ולא הראה היכרות בסיסית עם הקורסים האמורים.